על ידי הגלות מתפרסם האמונה בכל העולם

עבודה זרה י' ע"ב

ההוא קיסר דהוי סני להו ליהודאי, אמר להו לחשיבי מלכותיה, מי שעלתה לו נימא ברגלו (פי' רש"י: בשר מת המצערו) יקטענה ויחיה (פי' רש"י: ויבריא) או יניחנה ויצטער, אמרו ליה יקטענה ויחיה, אמר להו קטיעא בר שלום, חדא, דלא מצית מכלי להו, דכתיב (זכריה ב' י') כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם, מאי קאמר, אילימא דבדרתינהו בארבע רוחות השמים, האי "כארבע רוחות" לארבע רוחות מיבעי ליה, אלא כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות, כך אי אפשר לעולם בלא ישראל, (פי' המהרש"א: כי בלא רוחות לא יתקיים העולם מרוב הבל וחמימות, כן הם ישראל, שאלולי הם היה העולם מוחזר לתוהו ובוהו, וע"י שפירש ופיזר אותן בד' רוחות יתפרסם בכל העולם אמונתו ותורתו, והוא קיומו של עולם). ועוד, קרי לך מלכותא קטיעא. (וכן הוא בתענית דף ג' ע"ב)

ע"י שמפוזרין בכל העולם אין האומות יכולין לכלותם

פסחים פ"ז ע"ב

אמר ר' אושעיא, מאי דכתיב צדקות פרזונו בישראל (שופטים ה' י"א), צדקה עשה הקב"ה לישראל שפזרן בין האומות (פי' רש"י שלא יכלו לכלותן יחד). והיינו דאמר ליה ההוא מינאי לר' חנינא, אנן מעלינן מינייכו (אנו טובים מכם), כתיב בכו (מלכים א', י"א ט"ז) כי ששת חדשים ישב, ואילו אנן איתנייכו גבן כמה שנים ולית קא עבדינן לכו מידי, אמר לו, רצונך יטפל לך תלמיד אחד, נטפל ליה ר' אושעיא, א"ל משום דלא ידעתו היכי תעבדו: תכלינן לכולהו? ליתנייהו גבייכו. מאי דאיכא גבייכו? קרי לכו מלכותא קטיעא, אמר ליה גפא דרומאי (פירש"י, נשבע בע"ז) בהא נחתינן ובהא סלקינן (פירש"י, במחשבה זו אנו עסוקים תמיד).

ע"י שאנו מפוזרים בין כמה אומות, ישאר לעולם מחנה אחת לפליטה

מדרש רבה

ויאמר אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה (בראשית ל"ב ט'), אם יבא עשו אל המחנה האחת אלו אחינו שבדרום, והיה המחנה הנשאר לפליטה אלו אחינו שבגולה. (בראשית רבה פרשה ע"ו ג').

בעל הבית יודע באיזה מקום יפקיד את כליו

תנא דבי אליהו

מעשה בכומר אחד ור' יהודא הנשיא, שהיו אוכלין ושותין יחד, וכשהטיבו לבם אמר אותו הכומר לר' יהודא הנשיא, אנו רחמנים יותר מכם, כשניתן לכם רשות להכרית אותנו לא שיירתם אלא נשים, שנאמר (מלכים א', י"א ט"ז) כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום, שתק ר' יהודא ולא אמר להכומר שום דבר, ועמד ר' יהודא והלך לשוק ומסר את הדבר לתלמידיו, וחזר ובא וישב למקומו. ואמר ר' יהודא להכומר, אם רצונך יכנס תלמיד אחד משלי ויאמר לנו דבר ונשמח בו, אמר הכומר יכנס. נכנס אותו תלמיד, ועמד על רגליו ואמר, בעל הבית יודע לאיזה מקום יפקיד את כליו, וכשיבוא בעה"ב לביתו (פי' הישועות יעקב: כשיחזיר הקב"ה שכינתו לציון) יביא כליו עמו לתוך הבית. אמר את הדבר הזה ושנה ושילש ג' פעמים, עד שעמד הכומר לגופו של דבר (פי' עד שהבין הכומר כוונת הדברים לאמיתתן).

מיד עמד הכומר ונשא שתי ידיו לשמים ואמר, ברוך המקום ברוך הוא שבחר בכם בישראל יותר מכל באי עולם ומכל מעשה ידיו שברא בעולם, וקנה אתכם קנין גמור, וקרא אתכם בנים ועבדים לשמו, וקרא אתכם עם ונחלה וסגולה לשמו, ופיזר אתכם בכמה מאות מקומות, ואמרנו [בשעה שנתייעצנו לכלות אתכם, שאין כדאי לגזור גזירת כליה כי] אם נהרוג אותן שבא"י, שבצפון ושבדרום מי יהרוג אותן, אם נהרוג שבצפון ושבדרום, שבבבל ובעילם מי יהרוג אותן, והרי הדברים בטלים מעצמן בלא כלום (פי' על ידי זה מתבטלין גזירות ההשמדה שרוצין האומות לגזור על ישראל, מבלי שישתדל מישהו לבטלה), בוודאי בעל הבית יודע באיזה מקום יפקיד את כליו, וכשיבוא בעל הבית לתוך ביתו יביא את כליו לתוך הבית. (תנא דבי אליהו פרק י')