הכנעה בגלות

 

 

ספר ירמיה

ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל ה' כי בשלומה יהיה לכם שלום (כט,ז).

 

ספר משלי

ירא את ה' בני ומלך עם שונים אל תתערב (כד,כא).

 

מלבי"ם

ירא את ה' בני ומלך ועם שונים אל תתערב - צוה שיירא את ה' בעניני הדת, ואת המלך אשר במשפט יעמיד ארץ בהנהגת הקיבוץ המדיני, ואל תתערב עם האנשים שרוצים לשנות הנהגת המדינית, ר"ל למרוד במלכם ולהקים תחתיו הנהגה שניה משונה מראשונה, שבזה תפר גם יראת ה' שצוה שתהיה מורא מלך עליך. (מלבי"ם שם)

 

אילו היו הבריונים נכנעים לא היו נחרב ביהמ"ק

 

ספר בראשית

וירץ עשו לקראתו ויחבקהו וגו' (בראשית לג,ד).

ספורנו

וירץ עשו, נהפך לבו כמו רגע בהכנעותיו של יעקב, כאמרם ז"ל שאחיה השילוני קלל את ישראל בקנה הנכנע לכל הרוחות (תענית כ' ע"א), הן לו עשו כן בריוני בית שני לא היה נחרב בית קדשנו כמו שהעיד רבן יוחנן בן זכאי באמרו (גיטין נ"ו ע"ב) דאית בן לא שבקינן. (בראשית לג,ד)

ספר בראשית

וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו (בראשית לב,ג).

ר' צבי אלימלך מדינאוו

וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו. יש לפרש ע"פ המדרש והזהר שהניח לו המלכות תחילה וקיבל אדונותו עליו והי' קורא לעצמו עבד עד לעתיד ב"ב, והנה מבואר בגמ' דנבוכדנצר נטל שכר על שפסע ג' פסיעות בדבר כתיבת האיגרת לחזקי', ושינה המכתב וכתב קודם לאלקא רבא ואח"כ לחזקי'. הנה יעקב ברצונו לכבד את עשו בזמן ההוא הקדים שם עשו לשמו, וכך אמר לי' השליחות הזה אל עשו אחי וכו' כה אמר עבדך יעקב, וזה הפירוש וישלח יעקב מלאכים לפניו היינו קודם לשמי לקדם את עשו אחיו.

 ואפשר לומר קצת בהפוך מדאשכחן באנטונינוס שכתב רבינו הקדוש אליו מנאי עבדך יהודא למרן מלכא אנטונינוס, ואמר ע"ז לא טוב אנכי מאבותי. הנה הקדים אעפי"כ את שמו לאנטונינוס דאין קפידא בזה כיון שקורא את עצמו עבד, וא"כ פי' הכתוב בכאן הוא כך וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו, היינו להקדים את שמו אל עשו, ואין קפידא כיון שאמר כה אמר עבדך יעקב. (אגרא דכלה פרשת וישלח)

אם היו נכנעים היו נשארים על אדמתם ולא נשרף הבית

מגילת איכה

זכרה ירושלים ימי עניה ומרודיה כל מחמדיה אשר היו מימי קדם בנפל עמה ביד צר ואין עוזר לה רואה צרים שחקו על משבתיה (איכה א,ז).

אור החיים

בנפול עמה ביד צר (איכה א,ז). ואומרו בנפול עמה וגו', הכוונה כי בכל אותו זמן שצר אספסיינוס וטיטוס בית שני וגם בימי נבוכדנצר המציא ה' להם תרופה ע"י שאם היו נכנעים להם היו נשארים על אדמתם ולא היה נשרף הבית. ותמצא כמה פעמים היה ירמי' ע"ה צועק ואמר למלך שיפיל עצמו לפני המלך ואין רע, דכתיב (ירמיה לח,יז) ויאמר ירמיה אל צדקיהו כה אמר ה' וגו' אם יצא תצא אל שרי מלך בבל וגו', ואפ"ה לא רצו וכן תמצא שאמר ריב"ז לאספסיינוס "והלבנון באדיר יפול" שהיה יודע בוודאי שנכבשה הארץ לפניו, ואילו היו משלימין לא היה עושה מה שעשה אח"כ כדמוכח מהש"ס בפירוש. ולזה אמר הנביא בנפול עמה וגו' פי' דכאשר נפל ביד נבוכדנצר שהיתה העיר כבושה ועומדת לא מצאה עוזר, דאם הי' לה עוזר היו עושים כדברי הנביא ולצאת ישראל אליו, לא הי' עושה מה שעשה אח"כ כשנכנסו להיכל, והיינו (איכה שם) ראוה צרים ושמחו על שהשביתה לחלוטין ושרפה באש, דאם הי' להם עוזר לא היתה באה לדבר זה.

חטא חטאה ירושלים על כן לנדה היתה, כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה גם היא נאנחה ותשב אחור (איכה א,ח). כונתו, להיות כי לא נגזר גזרה מאת ד', אלא שיהיו נכנעים ישראל למלך בבל כאמור לעיל, א"כ מצד שהקשו ערפם ולא השלימו לא היה ראוי שתלכד העיר, אלא שהיה לד' לעשות המצאה ליפרע מהם, ולמה לא היה כך ומה חטאה ירושלים בפרט זה מיהא שלא רצו להשלים, דמצד זה נמשך חרבן הבית, לזה אמר הלא תדע כי גם ירושלים יש לה חלק בחטא אחד, דהיינו שהיו מקיימין בה עבודה זרה, והרי מחזקת ידי עובדי עבודה זרה, שהיא מקום לעבודה זרה, ולהיותה היא אינה עושה כלום, לזה נחשב לה לחטא בעלמא. הגם שישראל מזידים, לזה כפל לומר חטא חטאה, לומר מה שאני מחשיב דבר זה חטא, לא גוף העון, כי גוף העון הוא מצד שהיו עובדי עבודה זרה, אלא שבערך ירושלים אני קורא אותו חטא ... והן אמת, אילו ישראל היו נכנעים למלך, היה ד' מכפר ולא היה מביא הרעה, לא עליהם ולא עליה, מה שאין כן עתה בעידן ריתחא, ענשין אשוגג ואמזיד בכל אופן שיהיה בה. (אוה"ח הק' בפירושו ראשון לציון על מגילת איכה)

אם היו משעבדים עצמם לא היו נופלים במה שנפלו

מגילת איכה

יתן למכהו לחי ישבע בחרפה (איכה ג,ל).

לחם דמעה

יתן למכהו לחי ישבע בחרפה (איכה ג,ל). והנכון כי היא עצה לרואה את עצמו שלא יוכל להשגב מפני אויביו שיכיר את הזמן ואת עת גדולת אויביו, וינטלם וינשאם, ולא ינסה להקהל ולעמוד על נפשו לבלתי השתעבד לו, אבל יתן לו הלחי כרצונו, ואז זה האויב ישבע בזה, ולא יכהו, ופירוש מכהו אשר יוכל על זה. והנה רמז כפי מה שאחשוב לענין שקרה ליוסף בן גוריון ז"ל עם עדת הפריצים שלא היו רוצים להשתעבד לרומה, ואף על פי שהשעה צריכה לכך, והנכבד הוא ז"ל היה מבקש מהם שישתעבדו לרומיים, הואיל והשעה צריכה לכך, עד ישקיף וירא ה' משמים, כי לא יבקש מהם שישתעבדו לעולם, וכמו שאמר בסמוך, כי לא יזנח לעולם ה', וטעם הזכיר זה, כי יקונן על שלא שמעו לזה המוסר ועצת השר הנכבד ההוא, כי אם כה היו עושים לא נפלו במה שנפלו כפי מנהגו של עולם. (פירוש לחם דמעה על מגילה איכה לרבינו שמואל וידאש)

 

הגאון בעל ההפלאה

והוא עפ"י מה שפירשנו בפסוק שאמר ירמיה הנביא ע"ה יתן למכהו לחי ישבע בחרפה (איכה ג,ל) שהוא עצה טובה כשהאדם רואה שאותו שרוצה להכות אותו מכת חרפה דהיינו מכה שיש בו בושת ומתגבר עליו ואינו יכול להנצל ממנו יכניע את עצמו לפניו ויתן לו בעצמו את הלחי ובזה ישקיט רוגז מכהו בראותו הכנעתו שנתרצה לקבל חרפותו ויהי' לו שביעה מזו החרפה לבלתי הכות אותו וזה עצה היעוצ' לו להנצל ממכתו שישבע מכהו חרפ' לבד בלתי הכאתו וזה הי' עצת ירמיה שאמר לישראל כיון שנגזר שיכבשו תחת יד מלך בבל השיא אותם שיכניעו את עצמם ברצונם הטוב וירויחו ההכאות כמבואר בפסוקים ירמיה באריכות. (ספר המקנה קדושין דף מ' ע"א)