פסוקי התורה בענין גזירת היציאה והפיזור

ספר ויקרא

ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות האלה. (ויקרא כו יד).

ואתכם אזרה בגוים והריקתי אחריכם חרב והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה. (שם פסוק לג). 

ספר דברים

כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל ועשיתם הרע בעיני ה' אלקיך להכעיסו. העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ כי אבוד תאבדון מהר מעל הארץ אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה לא תאריכון ימים עליה כי השמד תשמדון. והפיץ ה' אתכם בעמים ונשארתם מתי מספר בגוים אשר ינהג ה' אתכם שמה. (דברים ד, כה - כז).

השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם. וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטבה אשר ה' נותן לכם. (שם יא, טז - יז).

רש"י

ואבדתם מהרה. על כל שאר היסורין אגלה אתכם מן האדמה שגרמה לכם לחטא (ספרי). משל למלך ששלח בנו לבית המשתה והיה יושב ומפקידו אל תאכל יותר מצרכך שתבא נקי לביתך ולא השגיח הבן ההוא, אכל ושתה יותר מצרכו והקיא וטנף את כל בני המסיבה, נטלוהו בידיו וברגליו וזרקוהו אחורי פלטרין. (רש"י שם).

ספר דברים

יולך ה' אתך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבתיך ועבדת שם אלהים אחרים עץ ואבן. (דברים כח לו).

והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם ולהרבות אתכם כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם ונסחתם מעל האדמה אשר אתה בא שמה לרשתה. והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ ועבדתם שם אלהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבתיך עץ ואבן. (שם פסוקים סג - סד).

ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה וראו את מכות הארץ ההוא ואת תחלאיה אשר חלה ה' בה. גפרית ומלח שרפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמח ולא יעלה בה כל עשב כמהפכת סדם ואמרה אדמה וצביים אשר הפך ה' באפו ובחמתו. ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת מה חרי האף הגדול הזה. ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלקי אבתם אשר כרת עמם בהוציאו אותם מארץ מצרים. וילכו ויעבדו אלהים אחרים וישתחוו להם אלהים אשר לא ידעום ולא חלק להם. ויחר אף ה' בארץ ההוא להביא עליה את כל הקללה הכתובה בספר הזה. ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול וישלכם אל ארץ אחרת כיום הזה. (דברים כט, כא - כז).

רמב"ן

ויתשם ה' מעל אדמתם. כי יגלה השבט העושה הרע בעיני ה', כענין ויגלם לראובני ולגדי (דברי הימים א ה כו). והנכון, כי עתה ירמוז לגלות כל ישראל להיותם כלם רעים, ויגלו גלות שלימה. וכן בפרשה הבאה אחרי כן (להלן ל א) והיה כי יבאו עליך כל הדברים אלה, על גלות כל ישראל יהיה, כמו שאמר (שם) בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלקיך שמה וגו' והפרשה כולה.

ספר תהלים

וימאסו בארץ חמדה לא האמינו לדברו. וירגנו באהליהם לא שמעו בקול ה'. וישא ידו להם להפיל אותם במדבר. ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות. (תהלים קו, כד - כז).

מצודת דוד

וימאסו. ע"י תלונות המרגלים: לדברו. שהבטיח לרשת אותם: לא שמעו. לא האמינו בקול דברו: וישא ידו. נשא ידו בשבועה עליהם וכו': ולהפיל וגו'. כי אז נגזר עליהם הגלות והוקבע בכיה לדורות: בארצות. ר"ל בארצות הגוים: (מצודת דוד שם).

מלבי"ם

וישא ידו להם, כנגד שני החטאים נשבע להענישם בשני עונשים, א) להפיל אותם במדבר, שהם עצמם לא יבואו אל ארץ חמדה אשר מאסו: ב) להפיל זרעם בגוים, שעי"ז נגזר גלות ושעבוד לדורות הבאים כמו שמבואר גם ביחזקאל כ' כ"ג, וכמ"ש חז"ל אתם בכיתם בכיה של חנם. (מלבי"ם שם).

ספר יחזקאל

גם אני נשאתי את ידי להם במדבר להפיץ אתם בגוים ולזרות אותם בארצות. יען משפטי לא עשו וחקותי מאסו ואת שבתותי חללו ואחרי גלולי אבותם היו עיניהם. (יחזקאל כ, כג - כד).

מצודת דוד

גם אני. ר"ל כמו שהם בגדו בי כן שלמתי גמול ונשבעתי להם במדבר להפיץ אותם בגולה כי בליל בכיית המרגלים שהיתה בט' באב הוקבעה הלילה ההיא בכיה לדורות בחורבן בית ראשון ובית שני כן ארז"ל: (מצודת דוד).

רד"ק

ובמדרש כי על העתיד אמר, שגזר על זרעם להיות גולים מארצם ולזרותם בארצות, וזהו שאמר כי תוליד בנים ובני בנים וגו' והפיץ ה' אתכם בעמים וגו', ואמרו כי מה שאמר ויבכו העם בלילה ההוא ליל תשעה באב היה, אמר הקדוש ברוך הוא אתם בכיתם בכיה של חנם אני אקבע לכם בכיה לדורות, כי בתשעה באב חרב הבית בראשונה ובשניה. (רד"ק שם)

ספר יחזקאל

והפיצותי אותך בגוים וזריתיך בארצות והתמתי טמאתך ממך. ונחלת בך לעיני גוים וידעת כי אני ה'. (יחזקאל כב, טו-טז)

רד"ק

לעיני גוים. שהם יראו כי אין את נחשבת נחלתי בהיותך בגלות ביניהם. (רד"ק שם)

 

 

גזירת ד' גליות בחזון דניאל

 

ספר דניאל

 

דנה חלמא ופשרה נאמר קדם מלכא. אנתה [נבוכדנצר] מלכא מלך מלכיא די אלה שמיא מלכותא חסנא ותקפא ויקרא יהב לך. ובכל די דארין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא יהב בידך והשלטך בכלהון אנתה הוא ראשה די דהבא. ובתרך תקום מלכו אחרי ארעא מנך [פרש"י מדי ופרס] ומלכו תליתיא אחרי די נחשא די תשלט בכל ארעא [פרש"י מלכות אלכסנדרוס מוקדון]. ומלכו רביעיא תהוא תקיפה כפרזלא כל קבל די פרזלא מהדק וחשל כלא וכפרזלא די מרעע כל אלין תדק ותרע. ודי חזיתה רגליא ואצבעתא מנהון חסף די פחר ומנהון פרזל מלכו פליגה תהוה ומן נצבתא די פרזלא להוא בה כל קבל די חזיתה פרזלא מערב בחסף טינא. ואצבעת רגליא מנהון פרזל ומנהון חסף מן קצת מלכותא תהוה תקיפא ומנה תהוא תבירה. די חזית פרזלא מערב בחסף טינא מתערבין להון בזרע אנשא ולא להון דבקין דנה עם דנה הא כדי פרזלא לא מתערב עם חספא. וביומיהון די מלכיא אנון [פרש"י בעוד מלכותם של רומיים קיימת] יקים אלה שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל ומלכותה לעם אחרן לא תשתבק תדק ותסף כל אלין מלכותא והיא תקום לעלמיא. (דניאל ב, לו-מד)

 

ספר דניאל

בשנת חדה לבלאשצר מלך בבל דניאל חלם חזה וחזוי ראשה על משכבה באדין חלמא כתב ראש מלין אמר. ענה דניאל ואמר חזה הוית בחזוי עם ליליא וארו ארבע רוחי שמיא מגיחן לימא רבה. וארבע חיון רברבן סלקן מן ימא שנין דא מן דא. קדמיתא כאריה וגפין די נשר לה [פרש"י מלכות בבל] חזה הוית עד די מריטו גפיה ונטילת מן ארעא ועל רגלין כאנש הקימת ולבב אנש יהיב לה. וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדב [פרש"י מלכות פרס] ולשטר חד הקמת ותלת עלעין בפמה בין שניה וכן אמרין לה קומי אכלי בשר שגיא. באתר דנה חזה הוית וארו אחרי כנמר ולה גפין ארבע די עוף על גביה וארבעה ראשין לחיותא ושלטן יהיב לה [פרש"י הם ד' מושלים שחלק להם אלכסנדרוס מוקדון במותו את מלכותו]. באתר דנה חזה הוית בחזוי ליליא וארו חיוה רביעיא דחילה ואמתני ותקיפא יתירה ושנין די פרזל לה רברבן אכלה ומדקה ושארא ברגליה רפסה והיא משניה מן כל חיותא די קדמיה וקרנין עשר לה [פרש"י עשרה מלכים שיעמדו לרומי קודם לאספסיינוס שחרב את הבית]. משתכל הוית בקרניא ואלו קרן אחרי זעירה סלקת ביניהון ותלת מן קרניא קדמיתא אתעקרו מן קדמיה ואלו עינין כעיני אנשא בקרנא קא ופם ממלל רברבן [פרש"י טיטוס שחרף וגדף]. (דניאל ז, א-ח)