וקבצך מכל העמים

תורה

 

והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלקיך שמה. ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך. ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלקיך שמה. אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלקיך ומשם יקחך. והביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה והיטבך והרבך מאבותיך. (דברים ל,א-ה)

 

הגאולה תהיה אך ורק ע"י השי"ת בעצמו, ולא ע"י פעולות טבעיות של בנ"א כפקידת בית שני.

 

אברבנאל

ויצא לנו לימוד מפרשה זאת, שהשי"ת בעצמו ישיב שבותנו, כמו שאמר ושב ה' אלקיך את שבותך. ולא תהיה כפקידת בית שני ששבו ישראל לאדמתם ברשיון כורש מלך פרס ומצותו, ולכן לא התמידה ישיבתם בארץ, להיותם על ידי ילוד אשה קצר ימים ושבע רוגז, אבל לעתיד לבא הקב"ה בעצמו ישיב שבותנו, ולכן תהיה תשובתו קיימת בקיומו. (משמיע ישועה, מבשר שני, נבואה ג')

 

ישראל יהיו פדויים מהגלות ע"י השי"ת

ספר ישעיה

 

ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגון נסו יגון ואנחה (נא,יא).

רד"ק

ופדויי. כמו שעשית מקדם כן תעשה עוד עם גלות ישראל ועוד כמו שעברו גאולים בים סוף ובאו לארצם כן פדויי ה' ישובו מהגלות:

 

ספר ישעיה

והיה ביום ההוא יוסיף אדני שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים. ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל ונפצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ (יא,יא-יב).

רש"י

שנית. כמו שקנאם ממצרים שהיתה גאולתם ברורה מאין שיעבוד אבל גאולת בית שני אינה מן המניין שהרי משועבדים היו לכורש.

רד"ק

שנית. כי ראשונה קנה אותה מבית עבדים ממצרים, וביום קבוץ גליות יוסיף ה' שנית ידו לקנותה מכל הגוים אשר נפוצו שם, ועל גלות בבל לא נאמר זה, כי לא יצאו אלא יהודה ובנימין שהיו בגלות בבל, ולא נקבצו עשרת השבטים, לפיכך לא נוכל לומר על אותו הקבוץ שנית, כי ממצרים יצאו כל ישראל לא נשאר אחד, ולא יאמר שנית אלא שתדמה לראשונה, וקבוץ זה הגלות תהיה שנית למצרים שיצאו כולם, וכן יצאו כולם בהקבוץ זה הגלות, לפיכך אמר מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים, ומה שאמר את שאר עמו אשר ישאר, לפי שרבים מהם כלו בגלות: ומאיי הים. גם אשר בארצות אדום וישמעאל אשר מארץ ישראל והנה שהם איי הים: ונשא נס. כאלו הקב"ה ירים נס לגוים שיחרדו לבוא אל מקום הנס כן ישלחו ביום ההוא כל הגוים את ישראל אשר בארצם שילכו להם בכבוד:

ספר ישעיה

כי ירחם ה' את יעקב ובחר עוד בישראל והניחם על אדמתם ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב. ולקחום עמים והביאום אל מקומם והתנחלום בית ישראל על אדמת ה' לעבדים ולשפחות והיו שובים לשוביהם ורדו בנגשיהם (יד,א-ב).

רש"י

כי ירחם ה' את יעקב. לשמור להם הבטחת גאולתם מיד בבל: ובחר עוד בישראל. לעתיד יגאלם גאול' שלימה:

 

הקב"ה הוא יתחיל האסיפה והקיבוץ של נדחי ישראל

ספר ישעיה

והיה ביום ההוא יחבט ה' משבלת הנהר עד נחל מצרים ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישראל. והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים (כז, יב-יג)

רש"י

יחבט ה'. ת"י יתרמון קטילין, ואני אומר ב' לשונות הללו חיבוט ולקיטה נופלין זה על זה כחובט זיתיו וחוזר ומלקטן ואחרים מלקטין אותו מן הארץ כך הקב"ה יתחיל האסיפה כמו שנאמר יתקע בשופר גדול.

מצודת דוד

יחבוט ה'. ר"ל כמו שחובטין את השבלים במקל להסיר התבואה מן הקשין כן יסיר את ישראל מבין האומות: משבולת הנהר. מארץ אשור היושבים על נהר פרת עד נחל מצרים ר"ל מכל המקומות שבין זה לזה יפריש את ישראל מבין האומות: ואתם וכו' בני ישראל. סרס המקרא ואתם בני ישראל תלקטו וכו', רצה לומר אחר הפרשה תהיו אתם הנלקטים אחד אחד והמוצא אחד מכם יביאהו לירושלים: (יג) יתקע בשופר גדול. הוא ענין משל לומר כולם יתקבצו ויבואו כאלו תקעו בשופר גדול להשמיע הקול בכל העולם להתקבץ ולבוא.

ספר ישעיה

על הר גבה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכח קולך מבשרת ירושלים הרימי אל תיראי אמרי לערי יהודה הנה אלקיכם. הנה ה' אלקים בחזק יבוא וזרועו משלה לו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. (מ,ט-י)

רד"ק

הנה ה' בחזק יבוא. ביד חזק, כי לא יצטרך ליד אחרת אלא ידו החזקה.

מצודת דוד

אמרי לערי יהודה הנה אלהיכם. בא המקום לגאול אתכם. וזרועו מושלה לו. רוצה לומר לא יהיה צריך לעזרת זולתו.

ספר ישעיה

אל תיראי תולעת יעקב מתי ישראל אני עזרתיך נאם ה' וגאלך קדוש ישראל. (מא,יד)

מצודת דוד

אני עזרתיך. מאז: וגאלך. ואהיה גאלך לעתיד אני קדוש ישראל:

ספר ישעיה

אני ה' קראתיך בצדק ואחזק בידך ואצרך ואתנך לברית עם לאור גוים. לפקח עינים עורות להוציא ממסגר אסיר מבית כלא ישבי חשך. אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים. הראשנות הנה באו וחדשות אני מגיד בטרם תצמחנה אשמיע אתכם. שירו ה' שיר חדש תהלתו מקצה הארץ יורדי הים ומלאו איים וישביהם. (מב,ו-י)

רד"ק

אני ה'. אומר לישראל אני ה' שעשיתי כל זה יכול להוציאך מהגלות, ואני הוא שקראתיך בצדק כשהגיע זמנך לצאת שתצא, ולא תירא בצאתך כי אני אחזיק בידך: ואצרך. אשמרך מן הגוים שלא ירעו לך: הראשונות הנה באו. אמר הנביא הנבואות הראשונות שנבאתי על סנחריב הנה באו כי בימי ישעיהו הנביא באו:  וחדשות אני מגיד. ועתה אני מגיד לכם נבואות חדשות שלא שמעתם ואשמיע אותן אתכם בטרם תצמחנה, ותדעו כי כמו שנתקיימו הראשונות כן יתקיימו האחרונות, והלא הם העתידות שאומר להוציא ישראל מגלות זה, ואמר תצמחנה על דרך משל, וכן אצמיח קרן לדוד אצמיח קרן לבית ישראל, כי הדבר החדש הוא כמו הצמח שיתחדש ויתגלה על פני הארץ אחרי הסתרו כן תהיה תשועת ישראל: (י) שירו לה'. בעת גאולת ישראל: מקצה הארץ. תהלתו יגידו הגוים מקצה הארץ כי ממזרח שמש ועד מבואו ידעו בגאולת ישראל כי הם מפוזרים בכל פאות והגוים בראותם הנפלאות ההם ישירו תהלתו, וכן יורדי הים באניות כלומר בים וביבשה ישירו לה', ואמר ומלואו, על דגי הים שהם מלא הים והוא על דרך משל כמו וכל עצי השדה ימחאו כף, וכן איים ויושביהם באלו המקומות ישירו:

תרגום יונתן

לפתחא עיני בית ישראל דאינון כסמן מן אוריתא לאפקא גלותהון מביני עממיא דאינון דמן לאסירין ולמפרקהון משעבוד מלכותא דאינון ענינין כאסירי קבל:

ספר ישעיה

אל תירא כי אתך אני ממזרח אביא זרעך וממערב אקבצך. אמר לצפון תני ולתימן אל תכלאי הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ. כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו (מג,ה-ז).

רד"ק

אל תירא. זה לא יתכן פירושה אלא עתידה, ולמה שפירשנו מה שלפני זה על סנחריב יאמר אל תירא כי כמו שעשיתי עמך כאשר עבר כן אעשה עמך בעתיד ואקבץ גלותך מארבע כנפות העולם, ומה שאמר זרעך ר"ל אפי' הקטנים אנהלם לאטם, או אמר זרעך בעבור שהנבואה עתידה לזה הגלות והנבואה נאמרה לאותם שהיו בזמן ההוא והם לא יהיו בזה אלא זרעם הוא שיהיה לפיכך אמר אביא זרעך, ומה שאמר אקבצם יורה על תחית המתים שיחיה אותם שהיו בדור ההוא וגלו:

מצודת דוד

כל הנקרא בשמי. כל ישראל הנקראים בשם עם ה': ולכבודי. הנעשה להתכבד ולהתפאר בהם כמ"ש ישראל אשר בך אתפאר (ישעיהו מט): בראתיו וכו'. ר"ל כבר הכנתי לו כל צרכי הגאולה אין מחסור:

ספר ישעיה

כה אמר ה' מלך ישראל וגאלו ה' צבאות אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים (מד,ו)

לאמר לאסורים צאו לאשר בחשך הגלו על דרכים ירעו ובכל שפיים מרעיתם (מט,ט).

רד"ק

לאמר לאסורים צאו. שהם בגלות כמו אסורים שאין להם כח לצאת מתחת ממשלת הגוים, וכן דמה הגלות לחשך: ירעו. שימצאו בכל מקום ספקם בצאתם מהגלות: ובכל שפיים. מקומות הגבוהים, וכן וילך שפי, וזכר שפיים כי אין דרך למצוא מרעה לבהמות בהרים כי אינם מקום מים כן המקומות שלא ימצא בהם הולך דרך ספקו אבל הם ימצאו בהם ספקם.

ספר ישעיה

לכן ידע עמי שמי לכן ביום ההוא כי אני הוא המדבר הנני (נב,ו).

רש"י

ידע עמי. כשאגאלם יכירו כי שמי אדון שליט ומושל כמשמעו. לכן ביום ההוא. ביום גאולתם יבינו כי אני הוא המדבר והנני קיימתי.

ספר ישעיה

כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הלך לפניכם ה' ומאספכם אלהי ישראל (נב,יב).

מי האמין לשמעתנו וזרוע ה' על מי נגלתה (נג,א)

רש"י

מי האמין לשמועתינו. כן יאמרו האומות איש לרעהו אילו היינו שומעים מפי אחרים מה שאנו רואים אין להאמין. וזרוע ה'. כזאת בגדולה והוד על מי נגלתה עד הנה.

רד"ק

מי האמין. הגויים יאמרו אז מי היה מאמין לשמועה שהיינו שומעים עליו מפי הנביאים או מפי האומרים בשמם לא היינו מאמינים מה שאנו רואים עתה בעינינו.

מצודת דוד

מי האמין לשמועתנו. אז יאמרו בגוים עד הנה לא ראינו הדבר בעינינו מי מכולנו האמין אל השמועה אשר שמענו ממרבית הגדולה והממשלה הבאה לישראל. וזרוע ה'. חוזק כח זרוע ה' בעבור מי נגלתה מימות עולם לשנאמין שגלה זרוע עוזו בעבור ישראל.

ספר ישעיה

ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדלים אקבצך (נד,ז).

מצודת דוד

ברגע קטן עזבתיך. העזבון שעזבתיך לא היה רק רגע קטן מול הקבוץ שאקבצך כי ברחמים גדולים תהיה ותתמיד לאורך ימים.

 

ספר ישעיה

והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים. נאם אדני ה' מקבץ נדחי ישראל עוד אקבץ עליו לנקבציו (נו,ז-ח)

תרגום יונתן

אמר יי אלהים דעתיד לכנשא מבדרי ישראל עוד אקרב גלותהון לכנשא יתהון:

ספר ישעיה

וינקת חלב גוים ושד מלכים תינקי וידעת כי אני ה' מושיעך וגאלך אביר יעקב (ס,טז)

ספר ירמיה

לכן הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים. כי אם חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם שמה והשבתים על אדמתם אשר נתתי לאבותם (טז,יד-טו).

רש"י

לכן. לשון שבועה אע"פ שבגדתם בי שבועה היא בידי שאגאול אתכם: ולא יאמר עוד וגו'. רבותינו דרשו לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא גאולה אחרונה עיקר ויציאת מצרים טפל לה.

 

ברכות י"ב ע"ב

תניא: אמר להם בן זומא לחכמים: וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח, והלא כבר נאמר: הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה וגו', אמרו לו: לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר, ויציאת מצרים טפל לו.

ספר ירמיה

ואני אקבץ את שארית צאני מכל הארצות אשר הדחתי אתם שם והשבתי אתהן על נוהן ופרו ורבו. והקמתי עליהם רעים ורעום ולא ייראו עוד ולא יחתו ולא יפקדו נאם ה'. הנה ימים באים נאם ה' והקמתי לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ (כג, ג-ה).

ספר ירמיה

הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' לאמר. כה אמר ה' אלהי ישראל לאמר כתב לך את כל הדברים אשר דברתי אליך אל ספר. כי הנה ימים באים נאם ה' ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה אמר ה' והשבתים אל הארץ אשר נתתי לאבותם וירשוה (ל,א-ג)

רד"ק

הדבר אשר היה אל ירמיהו. מבואר: כה אמר ה', את כל הדברים אשר דברתי אליך. פירוש אשר אני מדבר עתה, כי על אלה הדברים אמר, כמו שאמר ואלה הדברים אשר דבר ה' וגומר, ואמר שיכתבם בספר כי הם דברים שעתידין לבא באחרית הימים, ואמרם לו סמוך לפורענות שאמר למעלה, לפי שזאת הפרשה להיות נחמה לישראל שהיו באותו הדור, כי כמו שיראו שתתקיים הפורענות בקרוב, כן ידעו שתתקיים הנחמה הגדולה באחרית הימים: אל ספר. כמו בספר וכן ואל הארון תתן את העדות כמו ובארון: כי הנה ימים באים. לעתיד לימות המשיח כמו שאמר ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה ומגלות בבל לא שבו אלא יהודה ובנימין שגלו שם:

מצודת דוד

ושבתי את שבות. אשיב בהשקט ובמנוחה את בני השבי של עמי ישראל ויהודה והיא הגאולה האחרונה בימי המשיח, ור"ל לכן כתוב הדברים בספר למען יקראו בו ויקוו אליה:

ספר ירמיה

ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד. כי אתך אני נאם ה' להושיעך כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הפצותיך שם אך אתך לא אעשה כלה ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך (ל, י-יא).

 

הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ בם עור ופסח הרה וילדת יחדו קהל גדול ישובו הנה. בבכי יבאו ובתחנונים אובילם אל נחלי מים בדרך ישר לא יכשלו בה כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכרי הוא. שמעו דבר ה' גוים והגידו באיים ממרחק ואמרו מזרה ישראל יקבצנו ושמרו כרעה עדרו. כי פדה ה' את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו (לא, ז-י).

מצודת דוד

הנני מביא. כי הנני מביא אותם מארץ צפון הם שגלו לבבל: מירכתי ארץ. הם בני עשרת השבטים שגלו למרחוק לקצות הארץ: בם. בהבאים יהיה עור ופסח וכו' ר"ל כולם ישובו איש לא נעדר: קהל גדול. קבוץ גדול: בבכי יבואו. ר"ל ע"י תשובה ותפלה אגאלם: אל נחלי מים. אצל נחלי מים למען ימצאו לרוות הצמאון: בדרך ישר. בדרך שוה מבלי עקמימות למען לא יכשלו בם: לאב. לחשוש בתקנתם כאב החושש בתקנת בנו: בכורי הוא. חביב עלי כבן בכור לאביו: והגידו. מה שתשמעו הגידו באיים הרחוקים: ואמרו. כה תאמרו הנה המפוזר המקום יקבץ אותו וישמרו כרועה השומר עדרו:

רד"ק

מזרה ישראל יקבצנו. מי שזרה אותו והגלהו בין האומות הוא יקבצנו וידעו הגוים כי לא בכחם הגלוהו אם לא ברצון האל שהרי על כרחם יוציאנו מרשותם וישיבנו לארצו זהו שאמר אחר כן כי פדה ה' וגו':

ספר ירמיה

והשבתי את שבות יהודה ואת שבות ישראל ובנתים כבראשנה. וטהרתים מכל עונם אשר חטאו לי וסלחתי לכל עונותיהם אשר חטאו לי ואשר פשעו בי. והיתה לי לשם ששון לתהלה ולתפארת לכל גויי הארץ אשר ישמעו את כל הטובה אשר אנכי עשה אתם ופחדו ורגזו על כל הטובה ועל כל השלום אשר אנכי עשה לה: (לג, ז-ט)

מצודת דוד

והשיבותי. אשיב לארצם את שבי יהודה ואת שבי ישראל: ובניתים. רצה לומר יהיו מושפעים מטובה והצלחה כמאז: וטהרתים. ר"ל אמחול עוונם ויהיו מטוהרים מטומאת העון: וסלחתי וכו'. כפל הדבר במ"ש: פשעו בי. מרדו בי: והיתה לי. הדבר הזה תהיה לי לפרסום ששון ולתהלה לכל הגוים השומעים הטובה אשר אעשה לישראל כי כולם ישמחו בתשועת ישראל ויהללו ויפארו את ה' על כי אז יכירו האמת שה' הוא האלהים: ופחדו ורגזו. ישראל יפחדו וירעדו מחטוא עוד בעבור כל הטובה וכו' ר"ל יפחדו לחטוא שלא יאבדו הטובה המרובה: עושה לה. ר"ל לירושלים:

 

ספר יחזקאל

לכן אמר כה אמר אדני ה' וקבצתי אתכם מן העמים ואספתי אתכם מן הארצות אשר נפצותם בהם ונתתי לכם את אדמת ישראל. ובאו שמה והסירו את כל שקוציה ואת כל תועבותיה ממנה. ונתתי להם לב אחד ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרתי לב האבן מבשרם ונתתי להם לב בשר. למען בחקתי ילכו ואת משפטי ישמרו ועשו אתם והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים (יא,יז-כ).

 

ושבתי את שביתהן את שבות סדום ובנותיה ואת שבות שמרון ובנותיה ושבות שביתיך בתוכהנה (טז,נג).

מצודת דוד

ושבתי. אולם אשוב לארצם את השבויים מאנשיהן: את שבות. את בני השבי: ושבות שביתיך. בני השבי של השבויים עמך: בתוכהנה. אחר שתגלה ותלקה כמותן תשובי בתוכן, ר"ל בעת שישובו הן, וזה יהיה בימי המשיח אבל לא תקדם להן כי לא טובה אתה מהן.

 

מצודת דוד

למען. באופן שילכו בחוקותי וישמורו משפטי בלבם ויעשו אותם: והיו לי לעם. להאמין בי ולשמור מצותי: ואני אהיה להם לאלהים. להציל ולהושיע אותם.

 

ספר יחזקאל

והוצאתי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בם ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה (כ,לד).

מצודת דוד

והוצאתי. כי אוציא אתכם מן העמים אשר נטמאו שם וחזרו לדתם במחשבה הזאת: ביד חזקה. אכביד ידי עליהם ואשפוך עליהם חמתי בתת בלב העמים לגרשם ולהוציאם מארצם:

ספר יחזקאל

בריח ניחח ארצה אתכם בהוציאי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפצתם בם ונקדשתי בכם לעיני הגוים. וידעתם כי אני ה' בהביאי אתכם אל אדמת ישראל אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאבותיכם (כ,מא-מב).

מצודת דוד

בריח ניחוח. בעבור הבאת ריח הקטורת הבאה לנחת רוח אהיה מרוצה לכם וזה יהיה בזמן שאוציא אתכם מן העמים וכו': ונקדשתי בכם. על ידכם אהיה מקודש לעיני העמים כי יראו שידי משלה לי:

ספר יחזקאל

כה אמר אדני ה' בקבצי את בית ישראל מן העמים אשר נפצו בם ונקדשתי בם לעיני הגוים וישבו על אדמתם אשר נתתי לעבדי ליעקב. וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים וישבו לבטח בעשותי שפטים בכל השאטים אתם מסביבותם וידעו כי אני ה' אלהיהם (כח, כה-כו)

 

כי כה אמר אדני ה' הנני אני ודרשתי את צאני ובקרתים. כבקרת רעה עדרו ביום היותו בתוך צאנו נפרשות כן אבקר את צאני והצלתי אתהם מכל המקומת אשר נפצו שם ביום ענן וערפל. והוצאתים מן העמים וקבצתים מן הארצות והביאתים אל אדמתם ורעיתים אל הרי ישראל באפיקים ובכל מושבי הארץ. במרעה טוב ארעה אתם ובהרי מרום ישראל יהיה נוהם שם תרבצנה בנוה טוב ומרעה שמן תרעינה אל הרי ישראל. אני ארעה צאני ואני ארביצם נאם אדני אלקים (לד,יא-טו).

רד"ק

כי כה אמר, הנני אני. כיון שפשעו בהם הרועים אני אדרוש אותם ואוציאם מגלותם. ביום ענן וערפל. כי יום חשך היה לכם הגלות, והמליצה כי הצאן מתפזרות ביום המעונן:

מצודת דוד

כבקרת. כמו שהרועה חוקר בעדרו ביום היותו בתוך צאנו, והמה נפרשות, שאז דרכו לחקור לדעת אם לא נעדר מה מהם, כן אבקר אני את צאני ואציל אתהם ממקרי כל המקומות אשר נפוצו שם ביום בוא עליהם היום המר והחשוך, ולפי שהמשילם לצאן אמר לשון הנופל בהם שדרכם להתפזר ביום ענן וערפל:

 

ספר יחזקאל

ויהי דבר ה' אלי לאמר. בן אדם בית ישראל ישבים על אדמתם ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם כטמאת הנדה היתה דרכם לפני. ואשפך חמתי עליהם על הדם אשר שפכו על הארץ ובגלוליהם טמאוה. ואפיץ אתם בגוים ויזרו בארצות כדרכם וכעלילותם שפטתים. ויבוא אל הגוים אשר בו שם ויחללו את שם קדשי באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו. ואחמל על שם קדשי אשר חללוהו בית ישראל בגוים אשר באו שמה. לכן אמר לבית ישראל כה אמר אד' אלקים לא למענכם אני עשה בית ישראל כי אם לשם קדשי אשר חללתם בגוים אשר באתם שם. וקדשתי את שמי הגדול המחלל בגוים אשר חללתם בתוכם וידעו הגוים כי אני ה' נאם אד' אלקים בהקדשי בכם לעיניהם. ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מן הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם. וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם. ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. (לו, טז - כו)

רד"ק

כטומאת הנדה. לפי שעל דרך משל נקראת כנסת ישראל אשה לאל יתברך והוא לה לבעל, המשילה בעת חטאתם לנדה שהבעל מרחיקה כל ימי נדותה ומקרבה אחרי טהרתה, וכן הרחיק האל יתברך ישראל והגלם לארצות העמים מפני חטאתם, ועתיד להחזירם אחרי שישיבו אליו ויטהרו מעונותיהם:

 

ספר יחזקאל

ודבר אליהם כה אמר אדני ה' הנה אני לקח את בני ישראל מבין הגוים אשר הלכו שם וקבצתי אתם מסביב והבאתי אותם אל אדמתם. ועשיתי אתם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל ומלך אחד יהיה לכלם למלך ולא יהיו עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד. ולא יטמאו עוד בגלוליהם ובשקוציהם ובכל פשעיהם והושעתי אתם מכל מושבתיהם אשר חטאו בהם וטהרתי אותם והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים. ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכלם ובמשפטי ילכו וחקתי ישמרו ועשו אותם. וישבו על הארץ אשר נתתי לעבדי ליעקב אשר ישבו בה אבותיכם וישבו עליה המה ובניהם ובני בניהם עד עולם ודוד עבדי נשיא להם לעולם (לז, כא-כה)

 

ספר הושע

ואת בית יהודה ארחם והושעתים בה' אלקיהם ולא אושיעם בקשת ובחרב ובמלחמה בסוסים ובפרשים (א,ז)

אחרי ה' ילכו כאריה ישאג כי הוא ישאג ויחרדו בנים מים. יחרדו כצפור ממצרים וכיונה מארץ אשור והושבתים על בתיהם נאם ה' (יא,י-יא)

רש"י

כאריה ישאג. עוד ישאג להם כאריה שיצאו מן הגליות וילכו אחריו: ויחרדו בנים מים. ויתכנשון גלותא ממערבא:

מצודת דוד

אחרי ה'. ר"ל זאת אעשה להם בבוא זמן הגאולה בימי המשיח ילכו אז אחרי ה' אל ארצם: כאריה ישאג. כמו שע"י שאגת האריה מתאספים אליו כל החיות, כי הוא המלך עליהם, כן יתאספו כולם אחרי ה': כי הוא ישאג. ר"ל יעורר הלבבות כאלו ישאג בקול לישראל הנקראים בנים למקום ימהרו לבוא מפאת הים:

רד"ק

אחרי ה' ילכו. אף על פי שאסלק בעונם שכינתי מקרבם ואגלה אותם מארצם, עוד יהיה זמן רב שילכו אחרי השם וידרשוהו בגלותם, כמו שאמר בתחלת הספר אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם: כאריה ישאג. כמו האריה שישאג שיתאספו החיות אליו כי הוא מלך החיות כן יאספו בני ישראל לקול שאגת האל ית', כי הוא ישאג כלומר יגלה להם לישראל בגלותם ע"י נביא או אות ומופת שישלח:

 

ספר מיכה

אסף אאסף יעקב כלך קבץ אקבץ שארית ישראל יחד אשימנו כצאן בצרה כעדר בתוך הדברו תהימנה מאדם (ב,יב)

מצודת דוד

אסוף אאסוף. עתה חזר לנחמם ואמר אולם לא לעולם אקצוף כי באחרית הימים אאסוף כל בית יעקב ממקום גלותם: קבץ וגו'. כפל הדבר במ"ש: יחד. את כולם יחד אשים אותם בארצי כצאן הנתונה בגדרות הצאן שהוא להם למבצר ולמעוז: כעדר. כמו העדר הנתונה במקום מנהגו הוא דיר הצאן כן יהיו כל ישראל נאספים בארצם: תהימנה. קול המייה תהיה נשמע בארצם מרוב בני אדם:

ספר מיכה

ביום ההוא נאם ה' אספה הצלעה והנדחה אקבצה ואשר הרעתי. ושמתי את הצלעה לשארית והנהלאה לגוי עצום ומלך ה' עליהם בהר ציון מעתה ועד עולם (ד,ו-ז).

מצודת דוד

אוספה הצולעה. אאסוף מבין העכו"ם את עדת ישראל שהיא כצולעה שאינה יכולה לזוז ממקומה: והנדחה. ישראל הנדחה מארצה לארצות העכו"ם הנה אקבץ אותה, והוא כפל ענין במ"ש: ואשר הרעותי. ר"ל כשיעור אשר הרעותי לה כן איטיב עמה: לשארית. להיות לה שארית בין העכו"ם ולא יכלו אותה: והנהלאה. העם אשר נתייגעה בגולה בשובה לארצה תשוב להיות גוי חזק: ומלך ה'. מאז לא ימשלו עוד הבבליים בהם כי ה' ימלוך עליהם, ומלכותו תהיה בהר ציון כי שם ישרה שכינתו מהעת ההיא עד עולם ולא תזוז עוד משם:

רד"ק

ביום ההוא. ביום קבוץ גליות כמ"ש באחרית הימים:

 

ספר צפניה

הנני עושה את כל מעניך בעת ההיא והושעתי את הצולעה והנדחה אקבץ ושמתים לתהלה ולשם בכל הארץ בשתם. בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם כי אתן אתכם לשם ולתהלה בכל עמי הארץ בשובי את שבותכם לעיניכם אמר ה' (ג,יט).

מצודת דוד

הנני עושה. אני אכתש ואמעך את כל הבבליים שעינו אותך: בעת ההיא. בזמן הגאולה אכתש אותם: והושעתי. ואז אושיע את עדת ישראל שהיא כצולעה שאינה יכולה לזוז ממקומה: והנדחה. ישראל הנדחה מארצה לארצות הבבליים הנה אקבץ אותה והוא כפל ענין במ"ש: ושמתים. אשים אותם לתהלה ולפרסום שם טוב בכל הארץ שלקחו בשתם ר"ל במקומות שהיו לבושת שם יהיו לתהלה: בעת ההיא וגומר. זה אמר על עשרת השבטים כאומר עם כי בבנין בית השני לא חזרתם לארצכם אבל בעת הגאולה ההיא אביא אתכם לארצכם: ובעת קבצי אתכם. זה אמר על יהודה, כאומר עם כי בבנין בית השני לא חזרתם כולכם אבל בעת הגאולה ההיא אקבץ את כולכם אל ארצכם: כי אתן אתכם וגו'. ולכן לא ישאר מי מהם בגולה, כי בעבור שיהיו לתהלה בכל העכו"ם יביאום למנחה לירושלים את מי אשר ימצאו בקצות הארץ: בשובי. בעת אשקיט וארגיע את בני השבי לשבת שאנן אז תהיו לתהלה: לעיניכם. בזה ירמוז על תחיית המתים לומר לבני דורו הנה תעמודו בתחיה ואת זה תראו בעיניכם כן אמר ה':

ספר זכריה

ויען המלאך הדבר בי ויאמר אלי הלוא ידעת מה המה אלה ואמר לא אדני. ויען ויאמר אלי לאמר זה דבר ה' אל זרבבל לאמר לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות (ד,ה-ו).

מצודת דוד

הלא ידעת. הלא מעצמך תשכיל לדעת על מה מרמז: לא אדני. לא השכלתי לדעת: זה דבר ה'. ר"ל בזה ירמז כאלו אמר ה' על מלך המשיח הבא מזרע זרובבל: לא בחיל. ר"ל ממשלתו על העכו"ם לא יהיה בעבור חילו הרב ולא בכח זרועו יכבשם במלחמה, אבל ימשול בם מבלי טורח מלחמה, כי אם ברצוני, כי אתן בלב העכו"ם להיות נכנעים לו וסרים למשמעתו, ויהיה דומה לעריכות נרות המנורה שהיו מבלי טורח, אבל הכל נעשה מעצמו, כי הזיתים נתלשו מעצמם ונדרכו מעצמם ומעצמו נמשך השמן אל הגולה, כאשר יאמר עוד למטה ומן הגולה נמשכו מעצמם דרך הצינורות אל הנרות:

ספר זכריה

כה אמר ה' צבאות הנני מושיע את עמי מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש. והבאתי אתם ושכנו בתוך ירושלים והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים באמת ובצדקה (ח,ז).

 

ספר תהלים

מי יתן מציון ישעות ישראל בשוב אלהים שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל (נג,ז).

תרגום יונתן

מן הוא דיהב מן ציון פורקניא דישראל אלהין יי - כד יחזיר מימרא דיי גלות דעמיה ירנן דבית יעקב יחדי דבית ישראל.

ספר תהלים

ולא נסוג ממך תחיינו ובשמך נקרא (פ,יט).

רד"ק

ולא. לא נשוב אחור ממך, כלומר מעבודתך: תחיינו. מתמותת הגלות: ובשמך נקרא. ואתה גואלנו:

ספר תהלים

הלא אתה תשוב תחינו ועמך ישמחו בך (פה,ז).

רד"ק

הלא אתה. כי אין זולתך שיחיינו מתמותת הגלות, ואז עמך ישמחו בך:

ספר תהלים

הושיענו ה' אלהינו וקבצנו מן הגוים להדות לשם קדשך להשתבח בתהלתך (קו,מז).

יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר (קז,ב).

רד"ק

יאמרו. תהלה ותודה לאל אשר גאלם מיד צר. ויכירו כי הוא הגואל, לפיכך קראם גאולי ה'.

ספר תהלים

הנה כעיני עבדים אל יד אדניהם כעיני שפחה אל יד גברתה כן עינינו אל ה' אלהינו עד שיחננו (קכג,ב).

רד"ק

עבדים. שאין להם מחיה ופרנסה אלא מהם ואליהם תלוים עיניהם. ואדוני אבי ז"ל פירש אל יד אדוניהם, אל יד גברתם שיכו אותם, אין להם למי ישאו עין אלא לעצמם שירחמו עליהם וירפו ידם מהם, כן אנחנו מי הכנו ומי נתננו בגלות, האל יתברך שירחם עלינו ויוציאנו ממנו:

 

תקות כל הדורות היו הפסוקי נחמה, שהשי"ת בעצמו יגאלנו, ועכשיו החליפו הציונים בחזון חדש

 

הגאון הגרי"ז מבריסק זצ"ל

בעת שמרן הגרי"ז זצ"ל עלה להפטרה בז' דנחמתא, היו זולגות עיניו דמעות, והסביר שבכל הדורות תקוות כל יהודי היו לדברי הנביא נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם, אנכי אנכי הוא מנחמכם, ושאר פסוקי נחמה, שנאמרו ע"י הנביאים בשם ה', שהשי"ת בכבודו ובעצמו יגאלנו, וזה היה למשיבת נפש לכל יהודי.

אולם היום העמידו להם הציונים חזון חדש, שכאילו יהיה פתרון ל"שאלה היהודית" בדרך הטבע, ויהודים יקחו את גורלם בידם, ומדמים וחושבים שכאילו יש ב"מדינה" איזה ישועה לכלל ישראל, בזמן שהיא אינה אלא גלות הקשה מכולן. (עובדות והנהגות לבית בריסק, חלק ד עמ' קפט)