גזירת שעבוד ד' מלכיות בברית בין הבתרים

בראשית

ויאמר ד' אלקים במה אדע כי אירשנה. ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משלש ותר וגוזל. ויקח לו את כל אלה ויבתר אתם בתוך ויתן איש בתרו לקראת רעהו ואת הצפר לא בתר. וירד העיט על הפגרים וישב אותם אברהם. ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו. ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה. וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול. ואתה תבוא אל אבתיך בשלום תקבר בשיבה טובה. ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמרי עד הנה. ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה: (בראשית טו, ח-יז)

רש"י

וישב. לשון נשיבה והפרחה כמו (תהלים קמז) ישב רוחו, רמז שיבא דוד בן ישי לכלותם ואין מניחין אותו מן השמים עד שיבא מלך המשיח: וגם את הגוי. וגם לרבות ד' מלכיות שאף הם כלים על ששיעבדו את ישראל:

 

הקב"ה שייר במתנת ארץ ישראל שארבע גליות ישתעבדו בבניו

רמב"ן

והנה אימה חשכה גדולה נופלת דרשו בו רמז לשעבוד ארבע גליות, כי מצא הנביא בנפשו אימה, ואחר כך בא בחשכה, ואחר כך גדלה החשכה, ואחר כך הרגיש כאלו היא נופלת עליו, כמשא כבד תכבד ממנו. אמרו (ב"ר מד יז) אימה זו בבל חשכה זו מדי, שהחשיכה עיניהם של ישראל בצום ובתענית, גדולה זו מלכות אנטיוכס, נופלת עליו זו אדום. והיה הענין הזה לאברהם, כי כשהקב"ה כרת עמו ברית לתת הארץ לזרעו לאחזת עולם אמר לו כמשייר במתנתו, שארבע גליות ישתעבדו בבניו וימשלו בארצם, וזה בעל מנת אם יחטאו לפניו, ואחרי כן הודיעו בבאור גלות אחרת שיגלו תחלה, שהוא גלות מצרים, שכבר נענש בו כאשר פירשתי (לעיל יב י). (פירושו על בראשית פרק טו פסוק יב)

וכ"כ הרמב"ן בספר הגאולה (כתבי הרמב"ן ח"א ע' רצ"ב) וז"ל: ושם במעמד הנכבד ההוא, רצוני לומר בין הבתרים, נרמז לאבינו ע"ה שעבוד הארבע מלכיות, כמו שחכמים ז"ל מבארים בתלמוד (תענית כ"ז ע"ב) ובבראשית רבה (מד,כ).

 

הגלות נגזר מדבר ה' אשר היה אל אברהם

מדרש רבה

ויהי השמש באה ועלטה היה וגו' ד' דברים הראה לו: גיהנם, ומלכיות, מתן תורה, ובית המקדש. א"ל כל זמן שבניך עסוקים בשתים הם ניצלים משתים, פירשו משתים הם נידונים בשתים, א"ל במה אתה רוצה שירדו בניך, בגיהנם או במלכיות. ר' חנינא בר פפא אמר, אברהם ברר לו את המלכיות. רבי יודן ור' אידי ור' חמא בר חנינא אמרו, אברהם ברר גיהנם, והקב"ה ברר לו את המלכיות, הה"ד (דברים ל"ב ל') אם לא כי צורם מכרם, זה אברהם, וה' הסגירם (דברים שם), מלמד שהסכים הקדוש ברוך הוא לדבריו. ר' הונא בשם ר' אחא אמר, כך היה אבינו אברהם יושב ותמה כל אותו היום, אמר במה אברר, בגיהנם או במלכיות, א"ל הקב"ה אברהם קטע הדין מוניטא מן כדו. (פי' השלך מטבע הזאת מכאן והוא דרך משל כמי שרוצה ליקח מטבע מזויפת אומרים לו שלא יקחנה, כך א"ל שלא יביאום בגיהנום. משנת דרבי אליעזר) (בראשית רבה פרשה מ"ד כ"א)